הסיפור שלי
מ-100 ק"ג וסכרת סוג 2 – לבריאות קורנת וגוף של ספורטאית
הייתי אישה צעירה ששקלה מאה קילוגרם וחיה עם סכרת סוג 2 לא מאוזנת. לא ידעתי שאפשר אחרת.
החלטתי לשנות. התחלתי לחקור, ללמוד ולהבין מה הגוף שלי צריך באמת – ועשיתי את זה. עברתי טרנספורמציה ושיניתי את חיי מקצה לקצה, מתוך אמונה שהכל אפשרי עבורי.
כבר 6 שנים אני בריאה, חטובה, וללא סכרת. מאז, בחרתי ללוות נשים ולהראות להן את הדרך הנכונה לבריאות קורנת ומשקל תקין – מתוך ניסיון אישי אמיתי ולא מתוך סיסמאות
אני לא רק מלמדת בריאות – אני חיה אותה. עברתי בעצמי דרך משנה חיים שבה השלתי 24 קילוגרמים ממשקלי, ובזכות שינוי עמוק בתזונה ובאורח החיים — ובמעקב רפואי מסודר — אני חיה היום בגוף בריא, חיוני ומאוזן.
וכל זה – כשאני נשואה ואמא לשני ילדים קטנים. כי גם עם שגרה עמוסה, אפשר לשנות הכל.
"הבנתי שלגוף שלנו יש כוח התחדשות מופלא, ושתזונה נכונה ואורח חיים מותאם הם המתנה הגדולה ביותר שנוכל לתת לו."
מחוסר איזון הורמונלי לגוף מדויק שעובד כמו שעון
הסיפור שלי מתחיל בגיל 15, בבדיקה ראשונה אצל רופאת נשים שבה התגלו שחלות פוליציסטיות. כפתרון, נותנת לי מרשם לגלולות למניעת הריון.
לקחתי את הגלולות עד גיל 18. בגיוס לצבא המרשם "נפל בין הכסאות" והפסקתי לקחת אותן. קיבלתי וסת כל 3-4 חודשים.
בשנה האחרונה לשירותי הצבאי, כשהייתי בת 21, עשיתי בדיקות דם – שם הופתעתי לגלות מדד של 143 בערכי סוכר בצום! נתנו לי לבצע העמסת סוכר, שם הגעתי למדד של 217 והוכרזתי כחולת סכרת סוג 2. איזה הלם, איזה שוק לבת 21! מה פתאום סכרת?! זו מחלה של מבוגרים! באותה הזדמנות גם חידשתי את המרשם לגלולות.
לא קיבלתי מאף מקור שום כלים לאיזון רמות הסוכר. הייתי גם טרודה ועמוסה בחיי הקצינות והפיקוד בצה"ל, והשתדלתי להעדיף טונה וגבינה לבנה ולא מעבר לזה.
הגיע הזמן שלי להשתחרר מהצבא, וכחלק מההרשמה מחדש לקופת חולים, ביצעתי בדיקות דם שוב. הבדיקות הראו שהגוף שלי בתת-ספיגה – שום דבר שאני אוכלת לא נספג, המון חוסרים. הרופאה נתנה לי בדיקות המשך, מה שבסופו של דבר הוביל לגילוי שאני צליאקית.
בינתיים הסוכר בדם המשיך לעלות והתחלתי לנטול תרופה לאיזון סוכר בשם גלוקומין. התזונה שלי הוחלפה לתזונה שמלאה בקמחים ללא גלוטן – תירס, תפוח אדמה, אורז, טפיוקה... בדיעבד התברר לי שבעצם הגוף מפרש את כלל התחליפים האלה כסוכר! הדבר שממנו ניסיתי להימנע!
כבר הייתי לקראת החתונה, והרופאה עדכנה אותי שעם הסכרת והצליאק, סיכויי השחלות הפוליציסטיות שלי להיכנס להריון תקין ובריא הם לא גבוהים.
התחתנתי, ונדרשתי לקחת מינון גבוה יותר של גלוקומין כדי שההריון יעבור ללא סכנות לעובר – אבל הכדורים האלה כבר לא הספיקו לאזן את הסכרת, ונאלצתי להזריק אינסולין.
בינתיים חציתי במשקלי את ה-100 קילו, ילדתי, והרגשתי מנותקת לחלוטין מהגוף שלי, בודדה, נזקקת. חיפשתי את דרכי לתחושה טובה יותר. חשבתי לעצמי שלא ייתכן שאלו הם החיים – אני לא מסכימה להשלים עם החולי, עם הכובד, עם הניתוק הזה מעצמי, והתחלתי לחפש את ישועתי.
צעדתי צעד ונרשמתי לאימוני כושר אחרי לידה עם הבייבי, פעמיים בשבוע. התחלתי להניע את האנרגיה לכיוון הרצוי. אחרי חצי שנה, מנהלת הרשת בדיוק סיימה את לימודיה ברפואה תזונתית והציעה ליווי תזונתי למתאמנות. היא ליוותה אותי יד ביד, הראתה לי דרך חדשה, לימדה אותי איך הגוף עובד, מה, כמה ומתי אוכלים.
תוך שנה, ובמעקב הרופאים שלי, כבר לא נזקקתי לכדורים. ירדתי 30 קילו, והרגשתי שהגוף שלי חזר אליי.
מאז נכנסתי להריון נוסף – קטן ובריא, מאוזן וללא סכרת. תוך חמישה חודשים ירדתי את משקל הלידה עם התזונה הטבעית והמשביעה שכבר ידעתי. משם, אני רק הולכת ומיטיבה את בריאותי.
השליחות שלי היום היא לסייע לנשים נוספות לעבור את הדרך לאורח חיים בריא ומאוזן, לקבל את הידע, הכלים, הליווי – כדי לחזור לעצמן, מי שהן באמת, עם מלוא החיבור והעוצמה.
